יום ראשון, 2 בינואר 2011

כאן גרה בכיף..

כן, זאת אני!  (חוזרת שוב להיות אלמונית..)

אולי עכשיו יהיה לי שוב קצת שקט.


שבת בבוקר.. לא יום יפה..

עוד לא עבר חודש של נדיבות מצידי
עוד לא הספקתי להתעורר
וכבר-
דפיקות בדלת (שמונה בבוקר !!!!)

דיי תנו קצת נחת..
כל היום להוציא. ולהוציא. ולהוציא בשבילכם.
לא הכרתם אותי עד לפני חצי שנה, 
לא זרקתם לי אפילו שקל.
למה בכלל הוצאתי בשבילכם כשביקשתם !!

דיי תעזבו אותי 
דיי אין לי שקט

אני לא יכולה יותר עם הלחץ הזה



אז חשבתי שפרסום זה זוהר ותהילה.
הוצאתי בשבילכם כל דבר שרק חפצתם בו,
ובתמורה הוצאתם לי את הנשמה.

רוצה.      קצת.         שקט.

דממה.


איזה אבסורד

כולם מכירים אותי!!
לפני כמה ימים שמתי לב שכבר התחילו לזהות אותי, בכל מקום שהלכתי
מוזר איך אז לא הבחנתם בי.
והיום אתם רק מחפשים את תשומת ליבי.


בגלל הבלוג כולם שואלים. מתעניינים.
וכמובן מבקשים אם אני אוכל להוציא להם דבר או שניים.

ביקשו.
אז הוצאתי.


ביקשו.
ושוב.. הוצאתי.